כשאתה מערבב מדע בדיוני עם פנטזיה אתה לא מקבל ז'אנר טהור. עבור מקצוען, אלו הם שני ז'אנרים נפרדים. הבחנתי בעובדה שכיום יש נטייה לערבב אותם ואז להצדיק את התוצאה עם הכינוי "בדיון דמיוני". למעשה, הם לא מתערבבים טוב: כדי להיות אמין, מדע בדיוני צריך להיות מבוסס, לפחות חלקית, על משהו מתקבל על הדעת; בפנטזיה אין גבולות בכלל. כתיבת מדע בדיוני דורשת תשומת לב מצד הסופר; כתיבת פנטזיה זה עניין קל כמו טיול בפארק. (בפנטזיה, לאדם אין חרב ביד; בום, יש לו חרב קסם ביד). זה לא אומר שאחד מהם טוב מהשני. הם פשוט ז'אנרים שונים מאוד מנקודת מבט מקצועית.

אבל יותר מכך: למדע בדיוני, במיוחד בתור הזהב שלו, היתה משימה. כמובן שאני לא יכול לדבר בשם החברים שלי מהתקופה ההיא. אבל מקמפבל ומשיחות שגלגלתי עם סופרים אחרים של התקופה, נוצר רושם חזק שהם עבדו קשה לקידום הגעתו של האדם לכוכבים.

בתחילת התקופה ההיא, התייחסו למדע בדיוני בתור סוג של בן חורג איום של עולם הספרות. אבל גרוע מכך, המדע בעצמו לא קיבל את תשומת הלב או את המענקים או את ההקצאה הממשלתית שהוא צריך היה לקבל. צריך להיות הרבה עניין ציבורי ודרישה לפני שפוליטיקאים משחררים את התקציב הדרוש לנושא כדי להתחיל להתקדם במהירות.

צוות הסופרים של קמפבל היה די מצוין. הוא כלל שמות מאוד מפורסמים. הם שיפרו את האיכות הספרותית של הז'אנר. והם התחילו את הצמיחה המהירה של הפופולאריות רחבת ההיקף שלו.

אני זוכר שבערך שנה אחרי שהתחיל תור הזהב נכנסתי למחלקת המדע של אוניברסיטה גדולה. חיפשתי מידע על ציטולוגיה בשביל המחקרים הרציניים שלי. זכיתי לקבלת פנים אדיבה וקיבלתי את הסימוכין, ופתאום שמתי לב שהחדר מתמלא לאיטו. ולא בסטודנטים אלא בפרופסורים ודיקנים. עברה שמועה במשרדים שאני נמצא במחלקת הביולוגיה, ולפני שהבנתי מה קורה, מצאתי את עצמי לוחץ ידיים רבות שהושטו לי על-ידי אנשים עם פרצופים קורנים. ומה הם רצו לדעת: מה חשבתי על הסיפור הזה או ההוא? והאם ראיתי את הסופר הזה או ההוא לאחרונה? ואיך קמפבל?

הייתה להם ספרות! מדע בדיוני!

והם היו גאים בה!

למשך זמן מה, לפני מלחמת-העולם השנייה ואחריה, הייתי בקשר יחסית רציף עם הדור החדש של המדענים, הבחורים שבנו את הפצצה, שהתחילו לגשש בכיוון של טילים. הם כולם היו חסידים של מדע בדיוני. ורבים מהמדענים החמים בסביבה גם כתבו מדע בדיוני בתור עיסוק צדדי.

ב-1945 השתתפתי בפגישה של מדענים ותיקים וחברים מתחום המדע הבדיוני. הפגישה היתה בביתו של חברי היקר, בוב היינליין היחיד במינו. ואתה יודע מה היה על סדר היום שלהם? איך לקדם את הגעתו של האדם לחלל מספיק מהר כך שדעתו תוסח ממלחמות נוספות על כדור הארץ. ולבחורים האלו היתה התמיכה הממשלתית והסמכות לעשות זאת! אנחנו מתקרבים לביצוע של זה. המדענים שלחו את האדם לחלל ואפילו הצליחו לגרום לרוסים לשתף פעולה במשך זמן מה.

אדם לא יכול להמשיך לחיות חיים נאיביים ולהאמין שהכול קורה במקרה, שמאורע רודף מאורע, שיש סדר טבעי לדברים ושהכול יסתדר בסופו של דבר. זה לא מדע. זה גורל, ואנחנו חוזרים לעולם הפנטזיה. לא, הדברים אכן מתוכננים. תור הזהב של המדע הבדיוני, שהתחיל עם קמפבל ו-Astounding Science Fiction, צבר מספיק עניין ציבורי וקוראים כדי לעזור לדרבן את האדם להגיע לחלל. כיום, אנו שומעים מדענים בכירים מדברים באותה צורה שפעם היינו מדברים בפגישות בין חברים.

קמפבל הגשים את המטרה שלו. המשיכו להיות לו נצחונות כל עוד אשתו הראשונה ואחרים מסביבו הזכירו לו שמדע נועד לאנשים, שזה חסר תועלת לשלוח מכונות רק בשביל המכונות, שאין טעם להגיע לחלל אם למשלחת אין קשר כלשהו לאנשים. כי הוא היה אדם מבריק ביותר ועורך מצוין וסבלני מאוד. לאחר שאיבד את אשתו הראשונה, דוניה, ב-1949 – היא התחתנה עם ג'ורג' א. סמית – ולאחר שכבר לא היה מי שיגרום לו להכניס אנשים לסיפורים, וכשכבר לא היה לו את הצוות הותיק והמקורי שלו, הוא נתן למגזין להתדרדר, וכשבסופו של דבר שמו שונה ל-'אנאלוג', תקופת שלטונו הסתיימה. אבל תור הזהב הכניס את כל זה להילוך גבוה. אז קמפבל ניצח למרות הכל.

כשהחלטתי להתחיל לכתוב את הרומן הזה, רציתי לכתוב מדע בדיוני טהור. ולא לפי המסורת הישנה. הסגנון וצורת הכתיבה השתנו, אז הייתי צריך להתעדכן ולהפוך אותם ליותר מודרנים. כדי להראות שלא סוג מסוים של עלילה קובע אם מדע בדיוני הוא מדע בדיוני, הרומן הזה מכיל כמעט כל סוג סיפור שקיים – בלשים, ריגול, הרפתקה, מערבון, אהבה, מלחמת אוויר, מה שתרצה. הכול חוץ מפנטזיה; אין פנטזיה בכלל. גם כלכלה, סוציולוגיה ורפואה, כשהם קשורים לדברים חומריים, נכללים במילה "מדע". אז גם הם נמצאים פה.

בכתיבה למגזינים, העורכים (בגלל המבנה של מגזינים) כופים עליך לכתוב סיפורים באורך מסוים. תמיד הצלחתי לעשות את זה – זה מעין כשרון. אבל הפעם החלטתי לא לחתוך הכול ופשוט לזרום עם הסיפור, כל עוד הקצב נשמר. אז יכול להיות שכתבתי את רומן המד"ב הארוך ביותר. המומחים – ויש הרבה מהם – יכולים לומר אם זה נכון או לא.

כמה מקוראי אולי יתפלאו שלא כללתי את הנושאים הרציניים שלי בספר הזה. זה לא כי אני חושב שהם לא מספיק חשובים. פשוט חבשתי את כובע הסופר המקצועי שלי. גם לא רציתי ליצור את הרושם שאני עושה יחסי ציבור לעבודות הרציניות האחרות שלי.

יהיו כאלה שיסתכלו על הספר הזה ויגידו, "רואים? אמרנו לכם שהוא רק סופר מדע בדיוני!" ובכן, כאחד מהצוות שעזר לשגר את האדם לכוכבים, אני גאה מאוד להיות ידוע גם כסופר מדע בדיוני. יש לך לווינים בחלל, האדם הלך על הירח, יש לך גששות על כוכבי לכת, לא? מישהו היה צריך לחלום את החלום, והרבה אנשים, כמו אותם כותבים נהדרים של תור הזהב ואחריו, היו צריכים לגרום להמון אנשים להתעניין בזה כדי להגשים את זה.

אני מקווה שתהנה מהרומן הזה. הוא היחיד שאי פעם כתבתי רק כדי לשעשע את עצמי. הוא גם חוגג את חתונת הזהב שלי עם המוזה. חמישים שנה כמקצוען – 1930-1980.

וכמקצוען ותיק אני מבטיח לך שזה מדע בדיוני טהור. לא פנטזיה. זה הז'אנר, ללא סטיות ימינה או שמאלה. מדע נועד לאנשים. וכך גם מדע בדיוני.

– מוכן?

הכן,

שיגור!

– ל. רון האברד, אוקטובר 1980