בין סיפורים אחרים ומשמעותיים פחות מתוך מסעו הראשון של ל. רון האברד לאיים הקריביים, היה סיפור על ערב אחד בנמל של סן-חואן, פוארטו ריקו, שבו רון שמע סיפורים על מרבצי זהב באיזורי הספר של פוארטו ריקו. הוסף לסיפורים האלה את העובדה שהמסע הראשון הזה לאיים הקריביים בסופו של דבר עלה לו רבות, ואת העובדה שאביו חלם זמן רב על שיפור השכר שלו כסגן באמצעות עסקי כרייה והשקעה קטנה מקצינים שהיתה להם מטרה דומה. יחדיו, סיפורים אלה הרכיבו את מסעו השני של מר האברד לקווי הרוחב הדרומיים.

במסע המחקר, שהחל בסתיו 1932, ל. רון האברד "בחן את האדמה בעקבות הקונקיסטדורים" בשעה שסינן מי נהרות וסרק את האי לאורכו ולרוחבו בחיפוש אחר זהב נעלם.

"היה חם נורא, והיינו רטובים עד לשד עצמותינו רוב הזמן", הוא סיפר מאוחר יותר, ובהתחלה הכול היה לשווא. מהלך כזה גם טמן בחובו סכנה רבה, כמו בתקרית – שמאוחר יותר תוארה בירחון Argosy – שבה מר האברד היה קבור חי, פשוטו כמשמעו, בשעה שניסה לזחול לתוך פיר צר של מכרה נטוש.

מצד שני, בעוד שמצבור הזהב האגדי הזה מעולם לא נחשף, המסע כן הוכח רווחי עם מציאת סיליקון, מנגן, ומרבצים נוספים חשובים פחות. מלבד זאת, היה זה הסקר המינרלוגי השלם הראשון בפוארטו ריקו תחת תחום השיפוט של ארצות-הברית.

וכנראה חשוב מכול, ל. רון האברד גם ערך מחקרים אתנולוגיים רבים בקרב הכפריים בפנים הארץ והילידים המתגוררים בהרים – עם התייחסות מיוחדת לתערובת בין הנצרות הקתולית לבין וודו, שנקראת אספריטיזמו.

ובאשר לשאלה איך העבודה הזאת משתלבת במסע התגליות הגדול יותר של מר האברד בדיאנטיקה ובסיינטולוגיה, הנה ציטוט ממכתב מדצמבר 1932 שכתב לחבר, שאותו חיבר ממעבה האי המסקרן.

"... איך נוכל להבין את מה שמחוצה לנו, כאשר אנחנו בקושי יכולים להבין את מה שקורה בפנים?"