זמן לא רב לאחר תחילתו של סמסטר האביב 1932, באוניברסיטאות שונות באמריקה, ל. רון האברד פרסם את המודעה הבאה:

"גברים צעירים חסרי מנוח עם תאוות נדודים דרושים ל-'משלחת קולנוע לאיים הקריביים'. העלות למועמד היא 250$ אותם יש לשלם ברציף בבולטימור לפני ההפלגה. עליך להיות בריא, מהימן, רב-תושייה, בעל דמיון והרפתקן".

נאמר לפונים שהמשלחת הזאת לקריביים תתנהל על סיפונה של אוניית מפרש לא ממונעת בעלת ארבעה תרנים – אחת האחרונות מסוגה שהפליגו. בנוסף, המשלחת תכלול צילומי מקומות שהייה של פיראטים עבור יומני חדשות שמוקרנים בקולנוע, עם ביקורים באיים ברמודה, מרטיניק, סנט תומס, סנט קרואה, ג'מייקה ופוארטו ריקו. דבר מעניין נוסף היה "נתונים הנוגעים לקרקע ולמתיישבים של האיים הקטנים המיושבים האלה", וכמו כן תמונות מגעש פעילים.

ללא ספק, זאת היתה תוכנית נועזת. מר האברד עצמו תיאר את המשלחת בתור כמאתגרת, ודיבר על עשרות פרטים בעייתיים ותקלות. למשל, הקילומטרים הראשונים היו מפרכים באותה המידה עם הרוחות קורעות-המפרשים של מפרץ צ'סאפיק ועם נזילות חמורות במכלי המים. וגם במהלך השיט הקברניט הקודר של הספינה, רב-חובל גרפילד, הוכיח שהוא לא קברניט נועז ורון האברד גם נאלץ לאחוז גם בהגה וגם לקרוא את המפות.

וישנו הסיפור של עלייתו של מר האברד לפיר הגועש של הר פלה במרטיניק, כדי לזכות בזווית צילום נדירה מאוד. בשידור רדיו מ-1935 הוא אמר:

"סלעים עצומים במשקל של טונות רבות החלו להתגלגל במדרונות, כשהם זוהרים ורועמים. הייתי חייב להתחמק, ולהתחמק מהר, כדי לא להימחץ. הפסקתי לספור את מספר הפעמים שבקושי נחלצתי בעור שיניי ... אך הגעתי לתחתית בשלום והתבוננתי והרגשתי כאילו עברתי דרך השאול".

אבל למרות שהם הגיעו לבסוף לפוארטו ריקו, עם דמי גרירה בלתי צפויים, מיסי נמל, ומפרשים קרועים לגזרים, בסך הכול המשלחת היתה מוצלחת. ליתר דיוק: התמונות של המשלחת מהר פלה נקנו על-ידי ניו-יורק טיימס ודגימות אלמוגים ממפרץ ויקואס נקנו על-ידי המוזיאון הלאומי. ואפילו אחרי חמישים שנה, האנשים שהפליגו עם מר האברד ב-1932 עדיין דיברו על ההפלגה בתור אחת ההרפתקאות הגדולות של ימי צעירותם.