רק כעשירית מהסיפורים שלי היו סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה. אני הייתי מה שנקרא סופר עם תפוקה גבוהה, והתחומים האלה פשוט לא היו גדולים מספיק כדי לקחת כל מה שיכולתי לכתוב. את המוניטין המקורי שלי צברתי בתחומי כתיבה אחרים במהלך שמונה השנים שקדמו לראיון ב-'סטריט אנד סמית'.

קמפבל, בלי להגיד הרבה על כך, לא התייחס לרוב הסיפורים שנתתי לו כאל סיפורי מדע בדיוני אלא כאל סיפורי פנטזיה, דבר שונה לגמרי. סיפורים מסויימים שלי הוא פרסם ברצון כמדע בדיוני – בינהם 'האפלה הסופית'. ולמעשה, רבים נוספים. היה לי רקע מדעי כלשהו, עשיתי עבודה פורצת דרך עם טילים וגזים נוזליים, אבל באותו זמן חקרתי את ידע העבר של האדם על ענפיו השונים בנסיון לגלות אם אי פעם הצלחנו להגיע למשהו משמעותי. זה, ביחד עם אהבה לאגדות העתיקות שנקראות כיום 'לילות ערב', הובילו אותי לכתוב לא מעט פנטזיה. כדי להתמודד עם סיפורי הפנטזיה, קמפבל התחיל מגזין נוסף,Unknown (לא ידוע). כל זמן שכתבתי רומנים עבור המגזין, הוא המשיך להתקיים. אבל המלחמה הגיעה ואני והאחרים הלכנו, ואני חושב ש-Unknown החזיק מעמד רק ארבעים חודשים בערך. היה קשה למצוא רומנים מהסוג הזה. והם לא ממש היו הצד החזק של קמפבל.

אז כל מי שרוצה להגיד שמדע בדיוני הוא ענף של פנטזיה או שלוחה שלה, יסתור באופן לא הולם את השימוש המקצועי ארוך השנים במושגים. זהו עידן של ז'אנרים מעורבבים. אני שומע סוגים שונים של מוזיקה מעורבבים ביחד כמו מרק. אני רואה כל כך הרבה סגנונות ריקוד שונים סבוכים זה בזה לכדי "ריקוד" אחד שאני תוהה אם הכוריאוגרפים עדיין מכירים את הז'אנרים השונים של ריקוד. קיים היום בעולם הרעיון שדברים חדשים נולדים רק מתוך קונפליקט. אולי הפילוסוף הגל הציג את הרעיון הזה, אבל הוא גם אמר שמלחמה הכרחית לבריאות הנפשית של האדם ועוד הרבה שטויות נוספות. אם כל רעיון חדש חייב לצמוח מקונפליקט בין רעיונות ישנים, אנחנו דוחים את הקיום של רעיונות מקוריים.

אז מה זה מדע בדיוני טהור?

הועלתה ההשערה שמדע בדיוני חייב לבוא מעידן שקיים בו מדע. תוך סיכון שאעורר מחלוקת ומחאה – דברים שהסתכנתי בהם כל חיי וגם קיבלתי, אבל הם לא הפריעו לי, המשכתי הלאה ועשיתי בכל מקרה את העבודה שלי – אני רוצה להצביע על כמה דברים:

מדע בדיוני לא בא אחרי תגלית או פיתוח מדעי. הוא השליח שמבשר על אפשרויות. הוא מהווה בקשה שמישהו יעבוד על העתיד. אך הוא לא נבואה. זהו החלום שמקדים את השחר בו הממציא או המדען מתעורר, ניגש לספרים או למעבדה שלו ואומר, "מעניין אם אוכל לגרום לחלום הזה להתגשם בעולם המדע האמיתי".

אתה יכול לחזור ללוקיאנוס, המאה השנייה לספירה, או ליוהנס קפלר (1571-1630) – אבי האסטרונומיה הדינמית המודרנית שגם כתב את 'סומניום', טיסת חלל דמיונית אל הירח – או למרי שלי ולפרנקנשטיין שלה, או לפוֹ או לוורן או לוולס ולהרהר בשאלה אם זה באמת היה מדע בדיוני. בוא ניקח דוגמה: אדם ממציא מטרפה. לאחר מכן סופר כותב סיפור על מטרפה. ועל כן הוא לא כתב מדע בדיוני. בוא נמשיך את הדוגמה: אדם כותב סיפור על איזושהי מתכת שכשמסובבים אותה היא טורפת ביצים, אבל מכשיר כזה אף פעם לא היה קיים קודם במציאות. עכשיו הוא כתב מדע בדיוני. מישהו אחר, שבוע או מאה שנים לאחר מכן, קורא את הסיפור ואומר, "נו, נו. אולי אפשר לעשות את זה". ויוצר מטרפה. אבל בין אם זה אפשרי לסובב שתי פיסות מתכת כדי לטרוף ביצים, או בין אם מישהו עשה את זה אחר כך או לא, האדם עדיין כתב מדע בדיוני.

איך אתה מסתכל על המילה הזאת "בדיוני"? היא סוג של מילה הומונימית. במקרה הזה יש לה שתי משמעויות. פרופסור לספרות יודע שמשמעותה: "עבודה ספרותית שתוכנה היא פרי הדמיון ושלא בהכרח מבוססת על עובדות; הקטגוריה הספרותית כוללת עבודות מהסוג הזה, כולל רומנים, סיפורים קצרים ומחזות". המילה fiction (בעברית: בדיוני, סיפורת) מגיעה מהמילה הלטינית fictio, יצירה, עיצוב, מהמילה fictus, צורת העבר של fingere, לגעת, לעצב.

אבל כשאנחנו מצרפים את המילה ל-"מדע" ומקבלים "מדע בדיוני", המילה "בדיוני" מקבלת שתי משמעויות שונות בשימוש אחד: 1) המדע בסיפור הוא בדיוני לפחות בחלקו; 2) כל סיפור הוא בדיוני. ההגדרה למדע בדיוני במילוןAmerican Heritage של השפה האנגלית היא "סיפורת שבה התפתחויות מדעיות ותגליות מהוות חלק מהעלילה או מהרקע; במיוחד סיפורת שמבוססת על חיזוי של אפשרויות מדעיות עתידיות".

אז על פי ההגדרה במילון ועל פי דיונים רבים עם קמפבל וסופרים נוספים מהתקופה, מדע בדיוני עוסק בעולם החומרי ובמדעים; אלה יכולים לכלול כלכלה, סוציולוגיה, רפואה וכדומה, ולכולם יש בסיס חומרי.

אז מה זה פנטזיה?

ובכן, תאמין לי, אם היא היתה פשוט שימוש בדמיון עשיר, הרבה כלכלנים, אנשי ממשלה וכו' היו סופרים מוסמכים! להגיד על פנטזיה שהיא "בדיונית" יהיה כמו לקרוא לספריה שלמה "כמה מילים". זהו מושג פשוט מדי, כללי מדי.

בימינו, רבים מהמרכיבים שמהם מורכבת "פנטזיה" כסוג של סיפורת, נעלמו מהבמה. אפילו באנציקלופדיה כבר קשה למצוא אותם. הנושאים האלו היו ספיריטואליזם, מיתולוגיה, כישוף, גילוי עתידות, העל-טבעי ותחומים רבים נוספים מהסוג.

לאף אחד מהם לא ממש היה קשר לעולם האמיתי. זה לא בהכרח אומר שאף פעם לא היה להם תוקף או שהם לא יופיעו שוב; זה פשוט אומר שהאדם, כרגע שקוע בהתקף של חומריות.

רוב הנושאים האלה מכילים מידע כוזב, אבל כנראה שאף פעם לא יגיע זמן שבו כל התופעות האלה יוסברו. הסיבה העיקרית שגוף מידע גדול שכזה נעלם מן האופק היא שלמדע החומרי היתה סדרה ארוכה של הצלחות. אבל אני כן שם לב שבכל פעם שהמדע המודרני חושב שהוא הגיע לכל עקרונות היסוד, הוא נתקל בדברים (ולפעמים מאמץ אותם) כמו המיתוסים המצריים שהאדם הגיע מן הבוץ, או משהו דומה. אבל הנקודה היחידה שאני מנסה להגיע אליה היא שיש גוף שלם של תופעות שאנחנו לא יכולים לסווג כ-"חומריות". אלה הם הנושאים הלא-חומריים, הלא-עולמיים. ולא משנה כמה כוזבים היו רבים מהרעיונות הישנים, הם עדיין היו קיימים; ומי יודע אם אין חלקים מהם שיש בהם אמת. צריך ללמוד את הנושאים האלה כדי לקבל הבנה מוחלטת של כל המידע והאמונות האפשריים. אני לא פותח דלת לכך שמישהו יגיד שאני מאמין בכל הדברים האלה: אני רק אומר שיש עוד תחום מלבד חומריות מקובעת ולעתים אפילו צרת מחשבה.

ככל שנוגע לספרות, "פנטזיה" מוגדרת במילון כ-"סיפורת ספרותית או דרמטית המאופיינת במרכיבים דמיוניים ביותר או על-טבעיים". אפילו זו הגדרה מעט מוגבלת.

אז כל סיפורת שמכילה מרכיבים כמו ספיריטואליזם, מיתולוגיה, כישוף, גילוי עתידות, העל-טבעי וכו' יכולה להיקרא פנטזיה. 'לילות ערב' היה אוסף של אגדות מארצות ותרבויות רבות – לא רק מחצי האי ערב כמו שרבים מאמינים. השם המקורי שלו היה 'סיפורי אלף לילה ולילה'. יש בו שפע של דוגמאות לסיפורת פנטזיה.